רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר בְּתַמָּה וּכְרִבִּי יוּדָה בְּהַוְועֲדָה.
שֶׁאִם יָצָא בַיּוֹם רִאשׁוֹן וְנָגַח שְׁוָורִים. בַּשֵּׁינִי וְנָגַח כְּלָבִים. בַּשְּׁלִישִׁי וְנָגַח חֲזִירִים. עַל יְדֵי ג̇ מִינִין לִג̇ יָמִים מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שׁוֹר מוּעָד. יָצָא בַיּוֹם רִאשׁוֹן וְנָגַח. בַּשֵּׁינִי לֹא יָצָא. בַּשְּׁלִישִׁי יָצָא וְנָגַח וכול'. ייָבֹא כִפְלוּגְתָא דְּרַב אָדָא בַּר אַחֲוָוא וּדְרַב הוּנָא. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. נִידָּה שֶׁבָּֽדְקָה עַצְמָהּ. בַּיּוֹם רִאשׁוֹן בָּֽדְקָה וּמְצָתָהּ טָמֵא. בַּשֵּׁינִי לֹא בָֽדְקָה. בַּשְּׁלִישִׁי בָֽדְקָה וּמְצָתָהּ טָמֵא. רַב אָדָא בַּר אַחֲוָוא בְשֵׁם רַב. נִידָּה וַודַּאי. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב אָמַר. נִדָּה סָפֵק. אָמַר רַב הוּנָא. תַּמָּן הֲוִינָא בְרֵישָׁא וּבְסֵיפָהּ וּבְאֶמְצָעִיתָהּ. אִישְׁתָּאלַת לְרַב וְאָמַר. סָפֵק. אִישְׁתָּאלַת לְרַב וְאָמַר. וַודַּאי. חָזַר וָמַר. סָפֵק. וְרַב 19b אָדָא בַּר אַחֲוָוא לֹא הֲוָה תַמָּן אֶלָּא כַּדָ מַר. וַודַּאי.
Pnei Moshe (non traduit)
עד דשכחון כולן. כל מה שלמדו ומן השמים היה זה:
אין אנו מודיעים. טעמו של דבר:
בת ישראל. מתני' בפ''ב דע''ז וזה קשה להם:
איסטרטיוטות. פקידי המלך:
שאם יצא ביום הראשון וכו'. בעיא היא בכי האי גוונא מאי וכל הסוגיא כתובה לעיל בפרק ב' הלכה ו' עד הוינן סברין מימר ואדהתם קאי וכו' כדרך הש''ס הזה שהוא מקצר ועיין שם ותמצא מפורש היטב בסייעתא דשמייא:
הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה. מִכֵּיוָן דּוּ חֲמִי לוֹן לְבִישִׁין נְקִיִין עוֹד הוּא מְשַׁנֶּה דַּעְתֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מאי טעמא דר' יהודה. דבעי חזרה מימי שבתות:
מכיון דחמי לון וכו'. כלומר דמסתמא מה שהוא רגיל לנגוח בשבתות ולא בימות החול הוא מחמת שרואה בני אדם לובשין מלבושי שבת מכובדין ונקיים ואינו רגיל בזה ונעשה משונה מכח זה ומשתגע ונוגח ואם כן אינו חוזר להיות תם לשבתות עד שראינו שחוזר בשלשה שבתות ואינו משתגע עוד:
משנה: שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁלְּישְׂרָאֵל פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר שׁוֹר רֵעֵהוּ וְלֹא שׁוֹר הֶקְדֵּשׁ. שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל נָכְרִי פָּטוּר וְשֶׁלַּנָּל נָכְרִי שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד מְשַׁלֵּם נזֶק שָׁלֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
שור האיסטדין. שמיוחד לנגיחות ומלמדין אותו לכך:
הרי הוא בחזקתו. שהיה מתחלה דאין רשות משנה והלכה כר' יוסי:
חזר לתמותו. דקסבר רשות משנה מועד שיצא מרשות זה ונכנס לרשות בעלים אחרים משנה את דין התראתו וחוזר לתמותו:
מתני' שור חרש שוטה וקטן וכו' פטור. ובגמרא מקשי רישא לסיפא ומפרש רישא בתם ואין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו ובסיפא דקתני מעמידים להן אפוטרופוס שהוחזקו נגחנים מעמידין להם לשווייה מועד דכי הדר נגח משלם מן העליה:
מתני' לשור של כנענים פטור. דרעהו דוקא:
הלכה: שׁוֹר שֶׁלַּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁלַּנָּכְרִי כול'. רַב אָמַר. רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם. הִתִּיר מָמוֹנָם שֶׁלַּגּוֹיִם. חִזְקִיָּה אָמַר. הוֹפִיעַ מֵהַר פָּרָן. וְהוֹפִיעַ פָּנִים כְּנֶגֶד אוּמּוֹת הָעוֹלָם. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. הוֹרִידָן מִנִּכְסֵיהֶן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּדִינֵיהֶן. אָמַר רִבִּי לָא. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא בְהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. שׁוֹר שֶׁלַּגּוֹי שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁלַּגּוֹי אַחֵר חֲבֵירוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לָדוּן כְדִינֵי יִשְׂרָאֵל בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּדִינֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כיני מתניתא שור של חרש וכו'. לישנא בעלמא מפרש ומשום דבנוסחת המשנה דהכא כתוב שור חרש שוטה וקטן פירש דהכי מתנינן שור של חרש וכו' דלא תפרש כשור חרש שוטה וקטן הנשנה במתני' בפרק דלקמן:
על הדא איתאמרת. בתמיה וכי זה הקנס להן שיהא כדיניהן אלא על הדא איתאמרת כדיניהן דר' יוחנן דתני ר''ח בתוספתא שאם קיבל עליו דין ישראל עושים לזה כדיניהן:
כדיניהן. פסק להן שאין להן הפרש בין תם למועד:
הורידן מנכסיהן. סיפיה דקרא דחבקוק קדריש ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם:
גמ' רב אמר ראה ויתר גוים. טעמא דסיפא מפרש ושל כנענים וכו' בין תם בין מועד משלם נזק שלם דאמר קרא ראה ויתר גוים ראה שבע מצות שנצטוו בני נח ולא קיימו והתיר ממונם של כנענים לישראל דאפילו שור תם שלהן שנגח שור של ישראל משלם נזק שלם:
הופיע מהר פארן. שסיבב את התורה לפני הכנענים ולא קבלוה הופיע נגלה פנים כנגדם לחייבן ולהפקיר ממונם:
מַעֲשֶׂה שֶׁשִּׁילַּח הַמַּלְכוּת שֶׁנֵי איסרטיוטות לִלְמוֹד תּוֹרָה מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְלָֽמְדוּ מִמֶּנּוּ מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וַאֲגָדוֹת. וּבְסוֹף אָֽמְרוּ לוֹ. כָּל תּוֹרַתְכֶם נָאָה וּמְשׁוּבַּחַת חוּץ מִשְּׁנֵי דְבָרִים הַלָּלוּ שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְייַלֵּד לַנָּכְרִית אֲבָל נָכְרִית מְייַלֶּדֶת לְבַת יִשְׂרָאֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תֵנִיק בְּנָהּ שֶׁלַּנָּכְרִית אֲבָל נָכְרִית מֵנִיקָה לְבַת יִשְׂרָאֵל בִּרְשׁוּתָהּ. גְּזֵילוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר וְשֶׁלַּנָּכְרִי מוּתָּר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַל גְּזֵילוֹת נָכְרִי שֶׁיְּהֵא אָסוּר מִפְּנֵי חִילּוּל הָשֵׁם. שׁוֹר שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁלַּנָּכְרִי פָּטוּר כול'. בַּדָּבָר הַזֶּה אֵין אָנוּ מוֹדעִין לַמַּלְכוּת. אֲפִילוּ כֵן לָא מָטוּן לְסוּלָּמֵיהּ דְּצוֹר עַד דְּשָֽׁכְחוֹן כּוּלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
עד דשכחון כולן. כל מה שלמדו ומן השמים היה זה:
אין אנו מודיעים. טעמו של דבר:
בת ישראל. מתני' בפ''ב דע''ז וזה קשה להם:
איסטרטיוטות. פקידי המלך:
שאם יצא ביום הראשון וכו'. בעיא היא בכי האי גוונא מאי וכל הסוגיא כתובה לעיל בפרק ב' הלכה ו' עד הוינן סברין מימר ואדהתם קאי וכו' כדרך הש''ס הזה שהוא מקצר ועיין שם ותמצא מפורש היטב בסייעתא דשמייא:
הלכה: שׁוֹר שֶׁלְּפִיקֵּחַ כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. שׁוֹר שֶׁלְּחֵרֵשׁ שׁוֹר שֶׁלְּשׁוֹטֶה שׁוֹר שֶׁלְּקָטָן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כיני מתניתא שור של חרש וכו'. לישנא בעלמא מפרש ומשום דבנוסחת המשנה דהכא כתוב שור חרש שוטה וקטן פירש דהכי מתנינן שור של חרש וכו' דלא תפרש כשור חרש שוטה וקטן הנשנה במתני' בפרק דלקמן:
על הדא איתאמרת. בתמיה וכי זה הקנס להן שיהא כדיניהן אלא על הדא איתאמרת כדיניהן דר' יוחנן דתני ר''ח בתוספתא שאם קיבל עליו דין ישראל עושים לזה כדיניהן:
כדיניהן. פסק להן שאין להן הפרש בין תם למועד:
הורידן מנכסיהן. סיפיה דקרא דחבקוק קדריש ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם:
גמ' רב אמר ראה ויתר גוים. טעמא דסיפא מפרש ושל כנענים וכו' בין תם בין מועד משלם נזק שלם דאמר קרא ראה ויתר גוים ראה שבע מצות שנצטוו בני נח ולא קיימו והתיר ממונם של כנענים לישראל דאפילו שור תם שלהן שנגח שור של ישראל משלם נזק שלם:
הופיע מהר פארן. שסיבב את התורה לפני הכנענים ולא קבלוה הופיע נגלה פנים כנגדם לחייבן ולהפקיר ממונם:
משנה: שׁוֹר שֶׁל פִּיקֵּחַ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן חַייָב. שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל פִּיקֵּחַ פָּטוּר. שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּֽגחוּ מַעֲמִידִין לָהֶן אֶפִּיטְרוֹפּוֹס וּמְעִידִין בָּהֶן בִּפֶנֵי אֶפִּיטְרוֹפּוֹס. נִתְפַּקַּה הַחֵרֵשׁ נִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן חָזַר לְתַמּוּתוֹ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ. שּׁוֹר הָאִצְטַדִין אֵינוֹ חַייָב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִגַּח וְלֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ אֲחֵרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
שור האיסטדין. שמיוחד לנגיחות ומלמדין אותו לכך:
הרי הוא בחזקתו. שהיה מתחלה דאין רשות משנה והלכה כר' יוסי:
חזר לתמותו. דקסבר רשות משנה מועד שיצא מרשות זה ונכנס לרשות בעלים אחרים משנה את דין התראתו וחוזר לתמותו:
מתני' שור חרש שוטה וקטן וכו' פטור. ובגמרא מקשי רישא לסיפא ומפרש רישא בתם ואין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו ובסיפא דקתני מעמידים להן אפוטרופוס שהוחזקו נגחנים מעמידין להם לשווייה מועד דכי הדר נגח משלם מן העליה:
מתני' לשור של כנענים פטור. דרעהו דוקא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בַּתְּחִילָּה אֵין מְמַנִּין אֶפִּיטְרוֹפִּין עַל מְנָת לַחוֹב לָהֶן אֶלָּא לְזַכּוֹת לָהֶן. וְאִם חָבוּ חָבוּ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵין בַּסּוֹף אֵין מְמַנִּין אֶפִּיטְרוֹפִּין עַל הַיְּתוֹמִין לֹא לִזְכוּת וְלֹא לְחוֹבָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מַעֲמִידִין לָהֶן אֶפִּיטְרוֹפִּין וּמְעִידִין לָהֶן בִּפֶנֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא בְּשׁוֹר שֶׁלֹּא יֵצֵא וְיַזִּיק.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יוחנן. גרסינן לה בפרק הנזקין הלכה ד' והכא מקצר הש''ס במקצת:
בתחלה אין ממנין אפוטרופין. לירד לדין בשביל היתומין אם יודעין שלחוב' הוא להן אלא בתחלה ממנין על מנת לזכות להן:
ואם חבו חבו. ואם מחמת טענות האפוטרופין נתחייבו היתומין נתחייבו:
לא לזכות ולא לחובה. כלומר אפילו על מנת לזכות אין ממנין ואם נתחייבו מחמת טענותיהם אין היתומין נפסדין:
מתני' פליגא על דר' יוסי בן חנינה. דקתני מעמידין ומעידין בפני האפוטרופוס ואם נתחייבו נתחייבו:
שנייא היא בשור. מפני תקנת העולם תקנו כן שלא יצא ויזיק:
וְהָא תַנִּינָן. שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּֽגחוּ מַעֲמִידִין לָהֶן אֶפִּיטְרוֹפּוֹס וּמְעִידִין לָהֶן בִּפֶנֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהוּעֲדוּ לִפְנֵי הַבְּעָלִים וּמְסָרוּם לָאֶפִּיטְרוֹפִּין. הוּעֲדוּ לִפְנֵי אֶפִּיטְרוֹפִּין וּמְסָרוּם לַבְּעָלִים מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. 20a שָׁאֲלוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא תָם וְנִמְצָא מוּעָד הַבְּעָלִים מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק וְהַשּׁוֹאֵל חֲצִי נֶזֶק. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ. וְאִין כְּרִבִּי יוֹסֵי יְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. בְּשֶׁשָּׁאֲלוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא תָם. וְאִין בְּשֶׁשָּׁאֲלוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא תָם לֹא יְשַׁלֵּם כְּלוּם. בְּיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא נָֽגְחָן. הֵמִית בִּפְנֵי הַשּׁוֹאֵל וּמְסָרוֹ לַבְּעָלִים עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ פָּטוּר. מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ חַייָב. רִבִּי יַעֲקֹב אָמַר. אַף מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ עַד שֶׁלֹּא נִסְקַל פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין בששאלו בחזקת שהוא תם. וכלומר השתא טפי קשיא דבשלמא מעיקרא ס''ד דלאו בדעת השואל תליא אלא ברשות משנה וכדאמרן אבל השתא דאוקימתא כר' יוסי ומטעמא דידע ביה דתם הוא אדרבא איפכא מסתברא דאי ידע ביה ולא ידע אלא מתמותו א''כ לא ישלם כלום דיכול לומר אילו הייתי יודע שהוא מועד לא הייתי מקבל שמירתו עלי:
ביודע בו שהוא נגחן. כלומר סוף סוף ידע בו שהוא נגחן מנגיחת תם ומח''נ לא מיפטר דהא על כל פנים נטירותא דתם קביל עליה:
תני. בתוספתא שם:
עד שלא נגמר דינו. בב''ד מסרו ליד הבעלים ואח''כ נגמר דינו פטור השואל מלשלם לבעלים משום דאומר לו הוה לך לאערוקיה לאגמא:
אף משנגמר דינו. פטור דאומר לו הרי שלך לפניך:
בששאלו בחזקת שהוא תם. שידע מתמותו ולא ידע מזה שנעשה מועד בב''ד ולא קיבל עליו שמירת מועד:
ואי כר' יוסי ישלם את הכל. השואל ישלם נ''ש שהרי מסתמא נתפרסם שהועד בב''ד ובחזקת מועד הוא ובשלמא לר''מ שפיר דרשות משנה והילכך השואל משלם ח''נ ובעלים דמשלמו ח''נ השני משום דעכ''פ צריך להשלים לזה נזקי תשלומין דמועד אבל לר' יוסי הרי בחזקתו הוא בבית השואל:
דרבי יוסי היא. דקסבר אפילו נעשה מועד ברשות אחרת אין רשות הבעלי' משנה ולעולם הרי הוא בחזקתו וכ''ש בהאי גוונא ולפיכך הבעלי' משלמין ח''נ לתשלום נ''ש כמו שהוא בחזקתו וכדמסיק:
ונמצא מועד. והזיק בבית השואל וקתני דמשלם חצי נזק אלמא רשות אחרת משנה אפי' הועד בבית הבעלים וקס''ד דרבי מאיר היא וכדלקמיה:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דתני בתוספתא פ''ה. שאלו בחזקת שהוא תם. וקס''ד דלא ידע מכלום ובחזקת תם דקאמר שלא ידע שהוא מועד:
הועדו לפני הבעלים. אבל הועדו ברשות הבעלים ומסרום ברשות אחרים ונגחו מהו מי פליג ר''מ אפילו בכה''ג או דילמא הואיל וברשות הבעלים נעשה מועד מודה ר''מ בזה דאין רשות אחרת משנה:
עד כדון הועדו לפני אפוטרופין ומסרום לבעלים הועדו לפני הבעלים ומסרום לאפוטרופין מהו. ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות וטעות דמוכח הוא. עד כאן לא שמענו ממתני' פלוגתא דר''מ ור' יוסי אלא כשנעשו מועדין ברשות האפוטרופין. והחזירום לבעלים כדקתני נתפקח החרש וכו' דפליגי אם הוא בחזקתו או לא ואיכא למימר דבהא קסבר ר' מאיר דהעדתו ברשות אחרים לאו כלום הוא:
ומעידין להן בפני אפוטרופוס. קתני כלומר דמשני מעידין דייקא שמעידין בהן להשוותן מועדם שאם ינגחו אח''כ משלמין וברישא דתם הוא פטור ואין מעמידין אפוטרופוס לתם:
והא תנינן. בסיפא שור חרש שוטה וקטן שנגחו מעמידין להן אפוטרופוס. וברישא קתני פטור וקשיא רישא וסיפא אהדדי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source